💬 שו"ת דולב

שלום וברכה אוריאל. אכן מה שכתבת הוא אחת התשובות לשאלה קשה זו. איננו מבינים ויודעים חשבונות שמים, לעיתים זה קשה מאוד, ואנו גם זוכים מהצד השני לקבל מכך ענווה והכרה עמוקה במגבלתו של האדם ובכמה שהוא זקוק לחסד ה' ולעזרתו. ויהי רצון שהקב"ה יתן מהרה לכל מי שזקוק פרי בטן וברכת שמים ונזכה להתפלל תפילות של הודיה והכרת הטוב מתוך אמונה וידיעה עמוקה שה' מקור הכל שלום וברכה יצחק. ניתן לפתוח מים ולמלא את המקוה ואין עם כך בעיה גם בשבת. יישר כח

שלום, לגבי טלפון – אם אני מבין את השאלה נכון היא מתייחסת ללהיות עם טלפון בשבת בתפילה. מי שמתנדב במשטרה ובפעילותו עסוק בענייני פיקוח נפש, הרי שע"פ המשנה ביומא בדף פג. האומרת וכל ספק נפשות דוחה את השבת, וכל שכן ודאי פיקוח נפש. ולכן מותר לו לחלל שבת. כל שכן אם החילול שבת הוא באיסור דרבנן. פלאפון הוא מוקצה בשבת [מח' בין הפוסקים האם ככלי שמלאכתו לאיסור וכך דעת השש"כ או שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס]. לכן מותר לך לשאת את הפלאפון. ביחס לשאלה כיצד מחללים שבת עם מה שפחות איסורים. לכאורה יש מח' בין השו"ע לרמ"א באו"ח סימן שכח סעיף יב, האם צריך לעשות את המלאכות בשינוי. ורמ"א פסק שצריך לעשות את המלאכה בשינוי כל זמן שאין הדבר פוגע בהצלת הנפש וכך לשונו - הגה:. וי"א דאם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור ע"י שינוי עושה ע"י שינוי. ולכן במקום צורך ופיקוח נפש, ניתן לחלל שבת ועדיף למעט באיסורים מה שאפשר. אם ניתן לעשות על ידי גוי, יעשה על ידי גוי, אם ניתן לעשות בשינוי יעשה בשינוי, ובלבד שלא יפגע הדבר בפיקוח נפש. וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם.

שלום וברכה . ראשית מזל טוב והרבה נחת! נאמר בגמ' בביצה לז. אין לעשות מקח וממכר בשבת גזירה שמא יכתוב. המג"א סימן שו סק"טו הביא בשם הב"י סימן תקכז שהמרדכי סובר שאסור ליתן דבר במתנה לחבירו ביו"ט ושבת. וטעם הדין שכיוון שאסור למכור ולקנות בשבת, מי שנותן מתנה דומה למוכר ומי שמקבל מתנה צריך לעשות פעולת קניין בכדי לזכות במתנה ואסור לעשותה בשבת. לאור דבריו אכן אין לתת מתנה בשבת. אם כן מי שרוצה לתת מתנה לאחר כיצד יעשה, וכן מי שמקבל מתנה כיצד יעשה? א. יקנה את המתנה מערב שבת לחבירו ע"י אדם שלישי. כלומר יתן למישהו את החפץ שהוא רוצה לתת במתנה ויאמר לו להגביה את החפץ ולהתכוון לזכות בו עבור מי שהוא רוצה לתת לו את המתנה ועל ידי קניין זה נקנה לו החפץ וכפי שנפסק שזכין לאדם שלא בפניו. [אני חושב שלכך התכוונת בתנאי שאמרת לעשות לפני שבת]. יש לציין שצריך להקנות את המתנה ע"י אדם שלישי שאינו מבני ביתו של האדם הסמוכים על שולחנו, כי אז כביכול הם נחשבים מבחינה ממונית תחת רשות אביהם ואין כאן הוצאה מהרשות של האדם לאדם שלישי. ב. כיוון שקניין תלוי בכוונת הקונה לקנות, הרי שמקבל המתנה יכול להחליט שהוא אינו קונה את החפץ עד לאחר השבת ובצאת השבת יזכה בחפץ. לסיכום, או שמביאי המתנה יקנו מערב שבת את המתנה לילד היום הולדת על ידי אדם שלישי שיזכה עבורו, או שמקבלי המתנה יתכוונו שלא לזכות במתנה עד לצאת השבת.

שלום וברכה. לגבי הכנסת תקע של המזגן לשעון שבת שמחובר לשקע מערב שבת. יש לדון בדבר זה משלושה היבטים. א. מוקצה. ב. האם יש איסור בניין בהכנסת תקע לשקע ובכך בחיבורו לקיר. ג. האם יש בכך איסור מצד הפעלת חשמל בשבת בגרמא. לגבי מוקצה, בפשטות המזגן הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ולכן יש איסור מוקצה. אמנם אם עושים זאת בדרך של שינוי – טלטול מהצד, מותר. יש שסברו שאם מותר להכניס את התקע לשקע, הרי שזה טלטול לצורך גופו ומקומו שמותר. לגבי איסור בניין בהכנסת התקע לשקע, לדעת החזו"א עצם החיבור שמאפשר את הולכת הזרם גם אם לא עובר הזרם כרגע מהשקע למכשיר החשמל יש בכך איסור בונה, אמנם במנחת שלמה ובשש"כ [פרק יג הערה קיב] פסקו שאין בכך איסור בונה וכך אנו מכריעים להלכה. כמו"כ לא רק מצד החשמל אלא מצד החיבור של השקע לתקע האם יש בכך פעולה אסורה של בניה? הגרש"ז אויירבעך פסק שבגלל שהדרך להוציא ולהכניס את השקע לתקע בתדירות, אין בכך בניין. לגבי שאלת גרמא בשבת קכ אומרת עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי. ומשמע שגרמא מותרת ונחלקו הפוסקים באיזה אופן גרמא מותרת. למרדכי גרמא מותרת דווקא במקום פסידא וכך פסק רמ"א [שימן שלד סעיף כב] ולשו"ע [שם] גרמא מותרת לכאורה גם שלא במקום פסידא [וכך ביאר הרב עובדיה]. נמצא שלפוסקים כשו"ע יש יותר מקום להקל לפוסקים כרמ"א תלוי האם זה מקום הפסד או שעת דחק. לכן אם יש חדר אחר שבו דלוק מזגן ואפשר לישון בו, אין היתר להכניס את השקע לתקע. אמנם אם זו שבת חמה והחום קשה ומזיעים, מותר להכניס את התקע לשקע ויעשו זאת בשינוי. וכן מה שנשאל לגבי פלטה, אם אפשר לחמם אצל השכנים, אין להכניס את התקע לשקע, אך אם יש אורחים כך שיש הרבה סירים ואין מקום אצל השכנים, וכן אם אין שכנים שאפשר לבקש מהם לחמם את האוכל על הפלטה מותר להכניס את התקע לשקע בשינוי. לסיכום – לפוסקים האשכנזים, מותר להכניס את התקע לשקע רק במקום צורך, כגון שאין מזגן או מאוורר אחר שדלוק בבית והחום קשה, ויש להכניס את התקע לשקע בשינוי. לפוסקים הספרדים מותר להכניס את התקע לשקע כשיש צורך קל בדבר ואין צורך לטרוח בשביל להימנע מכך.

שלום וברכה בשמחה. ברוך תהיה! לגבי שאלתך, יש לדון בדבר משני פנים. א. יש דין מפורש העוסק בשאלת ייבוש כביסה בשבת. במשנה בשבת קמו: נאמר מי שנשרו כליו בדרך במים, מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. כלומר המשנה אומרת שאסור לשטוח כביסה במקום שבו אנשים רואים, מפני מראית עין שיחשדוהו שכיבסם בשבת. בגמ' נאמר בשם רב יהודה אמר רב שכל דבר שאסור משום מראית עין אסור גם בחדרי חדרים. הרמב"ם הרי"ף והרא"ש פסקו כרב יהודה שכל דבר שאסור משום מראית עין אסור גם בחדרי חדרים וכך פסק השו"ע בסימן שא סעיף מה – מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבוא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים אסור. נמצא שאסור לייבש כביסה בשבת. ב. כשם שאמרת יש כאן שאלה של הכנה מקודש לחול. במשנה בשבת קיג. נאמר שמקפלים את הכלים [בגדים] אפילו ארבע וחמש פעמים ומציעים את המיטות מלילי שבת לשבת אלא לא משבת למוצאי שבת. נמצא שיש איסור הכנה של דבר משבת לצורך מוצאי שבת. וכך פסק השו"ע בסימן שב סעיף ג, שמותר לקלפל בגדים לצורך שבת ללבשם בו ביום, אך אם זה לא לצורך שבת לבו ביום אסור. חקרו האחרונים בטעם האיסור האם הוא מפני שיש בכך זלזול בשבת או בגלל שזו טירחה בשבת. הנפ"מ בין הדברים תהיה אם מותר להכין משבת זו לשבת אחרת, אם האיסור מצד זלזול בשבת, מותר לעשות משהו בשבת זו עבור שבת אחרת שהרי מייקר את השבת. אם זה מטעם של טרחה בשבת, הרי שטורח בשבת ואסור. לכן אכן משני הטעמים הללו אין לשים את המגבת על מתלה הכביסה. אמנם היה מקום לדון שכיוון שזה המקום של המגבת הרי שיש להתיר כיוון שהאדם לא מתכוון לייבש ולא מתכוון להכין לחול, אמנם נראה שכיוון שהאדם גם מתכוון ומעוניין לשים שם את המגבת בכדי שתתיבש, הרי שאין לעשות זאת. לסיכום – אין לשים את המגבת במתקן לייבוש כביסה בשבת [ניתן לתלותה בתוך המקוה על המתלים ובמוצ"ש או ביום ראשון לקחתה]. שלום וברכה, ביחס לשאלתך הראשונה בואר לעיל. ביחס לשאלתך השניה, טעם האיסור שם יהיה מצד הכנה מקודש לחול, כיוון שהאדם מעוניין שהמגבת תתייבש הרי שיש לאסור. כמו"כ גם מצד ייבוש יש מקום לדון. המ"ב [סימן שא ס"ק קסה] – ביאר שאיסור ייבוש בגדים הוא דווקא במקום שבו יש חשש לאיסור דאו' אך במקום שבו האיסור דרבנן אין לגזור שלא לעשות בחדרי חדרים. לכן ליד המקווה מצד אחד אין חשש של כביסה כי כולם יודעים שמי שטבל והתנגב במגבת הניח שם ולא יחשדו שכיבס, אז האיסור הוא רק דרבנן. מצד שני זה לא מקום בתוך חצרו של האדם אלא זה מקום שיש לו גדר של פרהסיא (למרות שמסתמא יש שם מעט טובלים). לכן יש כאן ספק האם כלל יש לחוש משום מראית עין אך מכיוון שיש כאן גם את הבעיה של הכנה מקודש לחול, הרי שאין לעשות זאת. לסיכום – גם במתקן הייבוש שסמוך למקווה אין להתיר לשים בשבת את המגבת.

שלום וברכה. יש מקום להאריך אך השבת מתקרבת. נאמר בגמרא בשבת המחתך הירק דק דק חייב משום טוחן. נחלקו הראשונים באילו ירקות מדובר. יש שהבינו שמדובר דווקא בירקות שמבשלים ויש שהבינו שאיסור טוחן קיים בכל ירק. למעשה פסק השו"ע בסימן שכא שבכל ירק יש איסור טוחן. אין לחתוך בסלייסר שמחתך את הירק דק דק. מעבר לכך יש גם איסור שימוש בסלייסר עצמו שהוא כלי המיועד לחיתוך ולכן יש בכך עובדין דחול. שבת שלום ומבורך!

שלום וברכה.. המ"ב בסימן תרסז פוסק כך - ולכן אסור לחפש הס"ת משבת ליו"ט (דהיינו להעמיד הס"ת בפרשה שיקראו בה ביום טוב אסור בשבת עיו"ט וכן מיו"ט לחבירו: לכן למעשה אין להכין משבת לשבת וכן משבת לחול וכפי שפסק המ"ב. הפיתרון שהציעו הפוסקים לכך, הוא ללמוד באותו מקום שפותחים בו ואז אין בכך איסור.

שלום וברכה . בירושלמי שבת טו ג מופיע - תני אסור לתבוע צרכיו בשבת ומכאן שאסור לבקש צרכיו בשבת. אמנם המ"ב בסימן רפח סק"כב ביאר שטעם האיסור הוא רק בדבר שגורם לו צער שהוא מבקש אותו ואין לו וכך לשונו – "דאינו אסור שאלת צרכיו אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו. האליה רבה הביא את המנהג לומר פסקו המתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה של שמו וכך פסק בכף החיים קכב יא. הטעם להזכרת שמו בסוף התפילה, היא שבשעת הדין כיוון שהאדם ירא מפחד ה' ומהדר גאונו, קיים חשש שישכח את שמו, לכן הזכרת שמו אינה קשורה לצער אלא להיפך מעניקה שמחה ששמו יזכר. לכן מותר ויש לומר פסוקים אלו גם בשבת.