💬 שו"ת דולב

שלום וברכה אייל. בדיעבד אדם ששם לב שנשאר לו יותר זמן יכול להשלים את שאר המזמורים שבין לבין. אמנם לנוסח ספרד וע"מ שאומרים ברוך שאמר ואז את שאר המזמורים, לא יאמרו הודו אלא רק את שאר המזמורים הנמצאים לאחר ברוך שאמר ולא קודם. למנהג בני אשכנז הנוהגים לומר קודם ברוך שאמר ואז הודו רשאי להשלים גם הודו. כך למשל פסק בפסקי תשובות אורח חיים סימן נד אות ג וכן רשאי להשלים [הוא מתכוון אף בין ישתבח לקדיש, אך עדיף לפני ישתבח) פסוקי דזמרה או 'נשמת' שדילג מחמת שכחה או שחשב שלא יספיק שמונה עשרה עם הציבור ולבסוף רואה שהציבור התמהמה ועיתותיו בידו, לגבי השאלה השנייה, לא ניתן להשלים את ברכת ישתבח ואדם שהתחיל עם הציבור יוצר זה בסדר גמור וכפי שפסק השו"ע שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נב סעיף א ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם שלום וברכה זאב. שאלה יפה. הזמן בו יש להדליק לכתחילה את נרות החנוכה הוא או בשקיעת החמה למי שנוהג כך (מהג תימן, מנהג חלק מבני אשכנז הנוהגים בשיטת הגר"א ואחרים), או בצאת הכוכבים. לפי שיטת הרמב"ם, מי שהדליק לאחר כמחצית השעה מצאת הכוכבים לא יוצא ידי חובה. לכן לכתחילה יש לעשות מאמץ גדול להדליק דווקא בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים כל אחד לפי מנהגו ולא יאוחר מחצי שעה מצאת הכוכבים. אמנם בנידון שלך, מן הצד השני עומדת הזדמנות גדולה לקידוש ה' גדול, ולהארת אור החנוכה ישועת ה' וניסיו עמנו והודאה לה' שקיימת בהדלקת נרות החנוכה. במקום זה יש להסתמך על השיטות האחרות שסוברות שניתן להדליק נרות חנוכה כל זמן שתכלה רגל מן השוק שהיום זה עד שעה יותר מאוחרת. הרב מלמד למשל מזכיר את השעה תשע כשעה שעד אליה ניתן להדליק. לכן, נראה שבמקרה זה, יש בגלל קידוש ה' הגדול שניתן לעשות לבקש מהם להדליק לפני תשע ולהדליק בזמן זה. אמנם אם ביכולת שאר בני הבית להדליק בשעת צאת הכוכבים, עדיף בהחלט שהם ידליקו בצאת הכוכבים ואתה תהיה איתם כך שיהיה הבית מאיר החוצה כבר בעת צאת הכוכבים ואתה תוסיף את הדלקתך לפני תשע ותברך לכולם. לא התייחסתי בדברי אלה ליכולת לענות אמן דרך הזום הנוגעת למספר דברים. האם שמיעת קול שאינו הקול הרגיל מאפשרת לענות אמן וכן האם הדברים שמעכבים את היכולת לענות אמן הנמצאים בדרך מהווים הפסק המונע מלענות אמן, כיוון שיש פוסקים המתירים (למשל יחוה דעת ב סב) ובמקום כזה אני חושב שראוי לסמוך עליהם להתיר. אמנם אם הזום קטוע ולוקח זמן עד ששומעים, אין לענות אמן. יישר כח על העשייה החשובה וברכת שמים הראוני תשובת הרב עובדיה ביבי"א ו, ו בחלק אורח חיים, שפסק להשלים את ברכת ישתבח בין הברכות כלומר בין יוצר לאהבת עולם. על אף שמביא כמה וכמה פוסקים שחולקים על כך וסוברים שאין לברך בין לבין. כיוון שיש דיון האם בין הברכות ניתן להפסיק לדבר אחר. וגם האם העובדה שהמשיכו בברכת יוצר לא מהווה הפסק לפסוקי דזמרה. יש בכך הפתעה שהרב עובדיה למרות שבהרבה מצבים חושש לספק ברכות להקל, כאן מורה לברך ברכה זו. לענ"ד הדלה בעקבות הפוסקים הסוברים שאין לברכה בין הפרקים, שאכן אין לברכה אז. שלום וברכה משה. שאלה זו קשורה לשני דברים עקרוניים רחבים מאוד. הראשון, השאלה האם אנו מקבלים את השבת או שהשבת היא קביעא וקיימא, כלומר היא קבועה וקיימת ומתקבלת גם בלעדינו. יסוד זה הוא גם יסוד מחשבתי עמוק מאוד וגם יסוד שיש לו השלכות הלכתיות רבות. להלכה ולמעשה האדם צריך לקבל תוספת שבת ולרוב הפוסקים מצווה זו מדאורייתא וכך פסק השו"ע בסימן רסא סעיף ב. אמנם גם אם האדם לא זכה לקיים את מצוות תוספת שבת, השבת כשלעצמה נכנסת בשלב מסויים. כעת יש לעבור לשאלה השניה. מהו שלב המעבר בין היום לבין הלילה. מוסכם ששבת מתחילה בלילה, אך מתי הלילה מתחיל. האם בשקיעה הרגילה, האם בצאת הכוכבים, האם בזמן ר"ת כמו שפסק אמיר? כאמור לשאלה זו השלכה גם בהדלקת נרות חנוכה שאנו מתקרבים אליהם, גם בתפילת ערבית, גם בזמן סיום הצום ביום הכיפורים ובשאלות נוספות וגם בשאלה הנידונה זמן כניסת השבת. עד רגעים ספורים לפני השקיעה ניתן מעיקר הדין לעשות מלאכה, נהגו לקבל שתי דקות לפני השקיעה את השבת ובכך לקיים מצוות תוספת שבת ובמקום הדחק אפשר פחות מכך, אך צריך להיות מדוייקים שלא יעבור חלילה הזמן של השקיעה כיוון שבפשטות מזמן בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, אין לעשות מלאכה מחשש שזהו לילה. הב"י בסימן רסא אות א(ב) האריך בביאור מחלוקת הראשונים כמה הוא זמן בין השמשות. לדעת הרמב"ם הרי"ף והרא"ש הלכה כרבה ששיעור בין השמשות הוא שלושת רבעי מיל. מיל הוא הילוך של 18 דקות. 18 חלקי שלושת רבעי יוצא כ13 דקות. לדעת ר"ת בתוספות יש שתי שקיעות וזמן השקיעה הוא ד' מילין כלומר 72 דקות. שזה מוסיף על צאת הכוכבים שלנו הרגיל 54 דקות. כלומר לר"ת זמן כניסת שבת הוא אחרי 54 דקות מהשקיעה ולא כמונו הנוהגים שמיד בשקיעה מתחילה השבת. ולאחר זמן זה יש את בין השמשות שהוא לכל הדעות כשלושת רבעי מיל דהיינו כ13-18 דקות. למעשה כפי פסיקת המשנה ברורה שם סעיף קטן כג, נוהגים כיום שלא לעשות מלאכה בזמן זה מדקה בשעת דחק לפני השקיעה הרגילה שלנו שבה השמש נעלמת ונסתרת מהעין. השאלה האם לחייל במצב מסויים ניתן להקל כשיטת ר"ת. באופן פשוט, אין להתיר כשיטת ר"ת ואיננו פוסקים כמותה, כשם שרוב הציבור לא חושש בצאת השבת לזמן ר"ת וכן בתפילת ערבית וכן בצום יום הכיפורים ליצאת יום הכיפורים כר"ת. לכן לא ניתן לפסוק כמותו רק לקולא. יש לברר באיזה חייל מדובר ובאיזה מצב הוא נמצא. אם הוא בפעילות מבצעית ממילא מותר לו, ואם לא, לכאורה אסור לו. בתנאים מסוימים ובמצבים מסוימים יש לשקול להשתמש בהיתר זה, וכפי שידוע שעשו מספק פוסקים במצבים שילדים נתקעו בנחל והתירו להם להמשיך בנסיעתם (לעיתים הנהג היה גוי דבר שהקל על הדבר) ולהגיע לביתם לפני 54 דקות מהשקיעה שלנו, אמנם לא ניתן לענות על כך באופן כללי, אלא יש לזהות האם באמת מדובר בשעת דחק ייחודית כיוון שבפשטות קשה להתיר. בנוסף שאלת בדבר זמן בין השמשות כיצד יש לראות אותו והאם יש לו עוד משמעויות, אכן כן, השו"ע פסק שבזמן בין השמשות, אני מתכוון לבין השמשות הרגיל שלנו ב18 דקות שבין השקיעה לצאת הכוכבים, מותר לעשות מלאכות דרבנן וכפי שנאמר במשנה ספק חשכה ספק אינה חשכה כלומר בין השמשות, אין מעשרין את הודאי וכו', אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין, שהם איסורי דרבנן. לכן בהחלט חשוב להכיר את הזמן הזה שבו ניתן לעשות מלאכות דרבנן במקום צורך, כלומר לצורך מצוה, לצורך שבת או למניעת צער. וכך לשון השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא סעיף א ספק חשיכה, והוא בין השמשות, (והיינו כדי שיעור הלוך ג' רביעי מיל אחר שקיעת החמה) (טור בסימן רצ"ג וכדלקמן ס"ס ב') (ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרים את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (וע"ל סי' תט"ו ס"ב), אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (וע"ל סי' שצ"ג). ומותר לומר לא"י, בין השמשות, להדליק נר לצורך שבת; וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה. לסיכום - יש מחלוקת בין הפוסקים ביחס לזמן כניסת שבת, למעשה בשביל להתיר לסמוך על שיטת ר"ת יש צורך לשאול רב ולשמוע האם יש כאן שעת דחק מיוחדת המאפשרת לסמוך על כך. יש להקפיד לקבל תוספת שבת לכל הפחות כדקה לפני זמן כניסת השבת. איסורי דרבנן לצורך מצוה לצורך שבת ולצורך מניעת צער מותרים אף בזמן בין השמשות. ולכן אם הנהג גוי או שהרכב חשמלי, יש תוספת של קולא בעניין זה. בע"ה נתפלל שיזכו כל חיילנו לשלוה ורוגע ונזכה אנו עימם לקבל שבתות כהלכתן מתוך רוב שמחה

שלום וברכה, הב"י בסימן קנח סעיף א, מביא את דברי הרמב"ם הכותב כל האוכל הפת שמברכים עליו המוציא צריך נטילת ידים. ודייק מלשונו, שדווקא אם אוכלים פת שמברכים עליו המוציא שזה שיעור כביצה 54 גרם, אז צריך ליטול ידים, אך פחות משיעור זה לכאורה משמע שאין צריך ליטול ידים. בהמשך בסעיף ב, ג הביא הב"י מח' לגבי השאלה מה הדין באוכל פחות מכביצה האם צריך ליטול ידים. למעשה הכריע שיטול ידים אך בלי ברכה, כיוון שאין הברכות מעכבות. הסיבה למה לא צריך ליטול על פחות מכביצה כיוון שפחות מכביצה לא מקבל טומאה. הסיבה למה צריך לברך בגלל שיש לדמות לברכת המזון שמתחייבים מכזית. למעשה האוכל פחות מכמות של ביצה, יטול ידים בלי ברכה [ולפי שיטת המ"ב גם על פחות מכזית]. כמות של כביצה היא שני זיתים כלומר 54 גרם. כמות זו יש שחישבוה כשתי פרוסות לחם. כשאדם קובע סעודה, בכל מקרה יטול את ידיו בברכה.