למה אנשים שמקטינים אחרים סובלים מחוסר ביטחון עמוק

המרחב החברתי מפגיש אותנו מדי יום עם טיפוסים שונים, וביניהם כאלה שמוצאים לנכון לבקר, להקטין ולזלזל בסובבים אותם. הרב זמיר כהן מתייחס לתופעה נפוצה זו ומספק תמונת מצב מדויקת המשלבת תובנות נפשיות ואמת רוחנית עמוקה. בניגוד לרושם החיצוני שעשוי להיווצר, התנהגות דורסנית או משפילה אינה מעידה כלל על כוח, אדנות או עוצמה, אלא בדיוק להיפך – היא ביטוי ישיר לחולשה פנימית ולחוסר ביטחון עמוק שבו שרוי האדם התוקף.

בחינה מעמיקה של דינמיקה זו מלמדת שאנשים בטוחים בעצמם, שלוים ומחוברים לערכם האמיתי, אינם זקוקים כלל להנמיך אחרים כדי להרגיש גדולים יותר. אדם שמרגיש שלם עם מי שהוא אינו חש איום מההצלחה או מהנוכחויות של הסובבים אותו. מנגד, מי שסובל מסדקים עמוקים בביטחון העצמי, מתמודד עם תחושות כישלון או חווה חרדות קיומיות לגבי ערכו, מנסה באופן נואש למצוא מזור זמני. הדרך המעוותת שבה הוא בוחר היא להקטין את הזולת, מתוך אשליה שאם האחר ייראה קטן יותר, הפער ביניהם יצטמצם והוא עצמו ייראה גדול יותר.

מנגנון הגנה זה נועד לבנות חומת מגן פיקטיבית סביב אגו פגיע ושביר ביותר. אולם מדובר בפתרון הרסני שאינו מרפא את הבעיה מהשורש, אלא רק מנציח אותה. לאורך זמן, אנשים נוקשים ומקטינים מוצאים את עצמם לא פעם מבודדים, שכן הסביבה מתרחקת באופן טבעי מאנרגיה שלילית ורעילה. נוסף על כך, התנהגות זו מונעת מהאדם להתפתח, משום שהוא מעדיף להשליך את תסכוליו על אחרים במקום לעשות עבודה פנימית כנה ואמיצה.

ההבנה הזו משנה לחלוטין את האופן שבו עלינו להגיב כאשר אנו נתקלים ביחס פוגעני או מזלזל. התגובה האינסטינקטיבית היא לרוב כעס, עלבון או ניסיון להשיב מלחמה שערה. ואולם, כאשר אנו מפנימים שהעלבון אינו אלא שיקוף של חולשתו של התוקף, העוקץ הרגשי מתפוגג מעצמו. במקום לקחת את הדברים באופן אישי, ניתן להביט על האדם שעומד מולנו מתוך מידה של חמלה – הוא נאבק בקרב פנימי קשה שבו הוא מפסיד.

בסופו של דבר, בניית חוסן נפשי אמיתי דורש ניתוק של הערך העצמי שלנו מהדעות וההתנהגויות של סביבה לא יציבה. הידיעה שהקטנת הזולת היא תוצר לוואי של רעש פנימי מעניקה לנו הגנה רגשית ומאפשרת לשמור על איזון פנימי. זוהי קריאה להתנהלות בוגרת ומכילה יותר, המזהה את המצוקה שמאחורי הקלעים ומגיבה אליה בחוכמה ובביטחון עצמי איתן.