פעלולי אפס הכבידה של ראיין גוסלינג ב-Project Hail Mary

יצירת אשליה אמינה של חוסר משקל בסרט קולנוע היא אחת המשימות המורכבות ביותר בעולם האפקטים המיוחדים המודרניים. עבור מפקח האפקטים הוויזואליים זוכה האוסקר פול למברט, האתגר הגדול ביותר בהפקת סרט המדע הבדיוני "Project Hail Mary" בכיכובו של ראיין גוסלינג היה בדיוק זה. במסגרת כנס מקצועי בטורינו שבאיטליה, סיפר למברט על התכנון המוקדם והמאמצים הרבים שהושקעו בהמחשת סביבת החלל.

בשלבים הראשונים של ההפקה, הצוות בחן אפשרות להשתמש בטיסות מחעות כבידה המדמות חוסר משקל. עם זאת, התפאורות המורכבות של חלליות הסרט היו מורכבות מכדי להתאים לתוך מטוסים ייעודיים. כתוצאה מכך, נאלצו היוצרים להסתמך על מערכות חוטים מתוחכמות ורתמות סיבוב כדי לאפשר לראיין גוסלינג לבצע את הפעלולים המורכבים שלו.

הסרת חוטי התמיכה בעזרת מחשב הייתה רק הצעד הראשון בתהליך. מכיוון שגוף תלוי עדיין נוטה להיראות כאילו הוא נתמך מלמעלה ולא צף באוויר, אמני האפקטים נדרשו להתאים ידנית את תנוחות הרגליים, הידיים והפלג העליון של השחקן. כמו כן, נוספו אובייקטים מרחפים ברקע כדי לחזק את תחושת הריחוף בחלל. למברט ציין לטובה את מחויבותו של גוסלינג לביצוע הפעלולים הפיזיים בעצמו.

לצד עבודת החוטים, צוות ההפקה שיתף פעולה צמוד עם הצלם גريג פרייסר כדי לחקור שיטות צילום ניסיוניות. פרייסר הששתמש במצלמות מותאמות לאינפרא-אדום, תאורה ניתנת לתכנות ומים זורמים ישירות מול עדשת המצלמה כדי ליצור דימויים חזותיים ייחודים. למברט תיאר את האווירה על סט הצילומים כדומה למעבדת מדע משוגעת בשל ריבוי הניסויים המעשיים שבוצעו.

בנוסף, צולמו אלמנטים פיזיים כמו כדורי אש בוערים, נוזלים שונים, קרני לייזר וחומרים מגנטיים כדי לספק בסיס אמיתי לאפקטים המיקרוסקופיים הדיגיטליים. הצלם שב בשלב שלאחר ההפקה כדי לעבוד לצד חברת האפקטים על מערכות מצלמה וירטואליות מתקדמות.

שילוב זה של עבודת פעלולים פיזית, ניסויים אופטיים ואפקטים דיגיטליים מתקדמים אפשר ליוצרים להתגבר על מכשולים עצומים. התוצאה המבטיחה בסרט מציעה חוויה קולנועית מרתקת המכבדת את חוקי החלל ומציגה את פסגת הטכנולוגיה הקולנועית.