תחושה של הימור שנכשל: התבוסה בסרביה, ההפתעה בברזיל - והמשמעות לישראל

תוצאות מערכות הבחירות בברזיל ובסרביה הותירו את מערך החוץ הישראלי מול תמונת מצב מורכבת המשלבת החמצה מדידית וחשש לפגיעה בנכסים אסטרטגיים. בברזיל, כישלונו של פלאביו בולסונרו במירוץ לנשיאות מותיר על כנו את השפל העמוק ביחסים המדיניים עם הנשיא לואיס אינסיו לולה דה סילבה, שנבחר לכהונה נוספת. לולה, שהושווה את פעילות צה"ל למעשי הנאצים והוכרז כאישיות בלתי רצויה בישראל, נמצא בנתק מוחלט עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר תמך באופן פומבי ביריבו. בולסונרו הבטיח הבטחות לכתחילה לחיזוק הקשרים הצבאיים והדיפלומטיים ואף להעביר את שגרירות ברזיל לירושלים מיד עם כניסתו לתפקיד, מה שהופך את ההפסד לכואב במיוחד בשל הפוטנציאל שהוחמץ, אף על פי שהמצב הנוכחי ממילא רחוק מלהיות אידיאלי.

התמונה בסרביה מדאיגה עוד יותר במישור המעשי, שכן שם כבר התגבשה בשנים האחרונות שותפות אסטרטגית עמוקה סביב צרכי הביטחון של ישראל. במהלך המלחמה מול חמאס וחיזבאללה, עת ישראל התמודדה עם מחסור חמור בתחמושת ובאמצעי לחימה וספגה לחצים בינלאומיים ואמברגואים, הפכה סרביה לספקית נשק מרכזית באמצעות רכבת אווירית חסרת תקדים. יתרה מכך, רק בחודש ספטמבר נחנך בסרביה מפעל משותף עם חברת אלביט להרכבת רחפנים ישראליים. כעת, בעקבות המפלה שספגו הנשיא אלכסנדר ווצ'יץ' ובני בריתם, עתידה של השותפות הזו לוט בערפל. למרות שחוזים קיימים אינם מתבטלים בן-לילה, המגמה המדינית של סרביה עשויה להתיישר עם הקו הביקורתי יותר של האיחוד האירופי בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובכך לאתגר את הברית ההדוקה שנבנתה.

למרות האתגרים הללו, מומחים למדיניות חוץ מזהירים מפני ראיית תוצאות אלו כמגמה גלובלית אחידה נגד ממשלות ימניות או פרו-ישראליות. הסיבות להפסדים בשתי המדינות נבעו בעיקרן מדינמיקות פנימיות מובהקות ולא מסוגיות הקשורות בישראל. בסרביה קדמו לבחירות שנים של מחאות חברתיות נגד השלטון, ובברזיל פוצל הציבור לשני מחנות שווים בגודלם, כך שישראל לא היוותה את המוקד המרכזי בקמפיינים. יתרה מכך, תוצאות הבחירות בברזיל אף מנוגדות במידת מה לגל הימני הפוקד אזורים אחרים באמריקה הלטינית. עם זאת, על מקבלי ההחלטות בישראל יהיה לעקוב מקרוב אחר האופן שבו השינויים בבלגרד ובברזיליה יתרגמו למדיניות מעשית בשטח.