הערכה מחודשת של המדיניות מול תוכנית הגרעין האיראנית

האתגר המתמשך שמציבה תוכנית הגרעין של איראן ניצב מזה שנים בחזית העשייה המדינית והביטחונית במזרח התיכון. לאורך העשורים האחרונים ניסו ממשלות שונות לבלום את המאמצים האיראניים באמצעות שורה של כלים: החל מסנקציות כלכליות, דרך פעולות חשאיות וכלה בהסכמים דיפלומטיים בינלאומיים. אולם, בחינה רטרוספקטיבית של מהלכים אלו מעלה כי נקודות מפנה קריטיות הוחמצו, והותירו את התשתית הגרעינית של טהראן חסונה מאי פעם.

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, הפעילה איראן מספר מצומצם של צנטריפוגות בסיסיות באתר יחיד, כשהיא מחזיקה בכמות מועטה בלבד של חומר גלם. בתקופה זו הצביעו הערכות שונות על כך שפעולה יזומה הייתה עשויה לעכב משמעותית את התוכנית או להוביל להסכם מפוקח וממושך. ואולם, היסוסים פדרליים וביטחוניים מנעו את מימוש האופציות הללו. כתוצאה מכך, איראן ניצלה את הזמן כדי להאיץ את קצב ההעשרה, להרחיב את תשתיותיה ולהכפיל את כמויות החומר שברשותה פעם אחר פעם.

נקודת מפנה מרכזית התרחשה עם חתימת הסכם הגרעין (JCPOA) בשנת 2015, אשר צמצם משמעותית את יכולות ההעשרה של טהראן והנהיג פיקוח הדוק של סבא"א. למרות ההישגים הללו, נמתחה ביקורת קשה על כך שההסכם אינו מספיק ארוך טווח. לחץ פוליטי כבד הוביל לבסוף לפרישת ארצות הברית מההסכם ולחידוש הסנקציות, מה שהניע את איראן להסיר באופן מדراجי את הגבלותיה, להגביל את הפיקוח הבינלאומי ולהאיץ את ההעשרה לרמות גבוהות מתמיד.

ההסלמות המאוחרות יותר, הכוללות עימותים צבאיים ומבצעים ממוקדים, לא הצליחו להביא לקריסת המשטר או לנטרל לחלוטין את אתרי ההעשרה התת-קרקעיים. תחת זאת, הנהגה חדשה וקיצונית יותר עלתה לשלטון בטהראן, כשהיא נחושה לשקם את התשתיות ולפתח יכולות מתקדמות למרות כל האתגרים. המאגר הנוכחי של חומר מועשר ברמה גבוהה מציב את איראן קרוב מתמיד לסף הגרעין ומחייב חשיבה אסטרטגית מחודשת לחלוטין.

לסיכום, ההיסטוריה של המאבק בגרעין האיראני מלמדת על מגבלותיהם של פתרונות זמניים ומהלכים חד-צדדיים. מול המציאות המשתנה באזור, נדרשת הנהגת המדינה לגבש תפיסת ביטחון לאומית רב-ממדית ועמוקה, המותאמת לאיומים של המאה ה-21 ומבטיחה את עתידה של ישראל אל מול אתגרים אסטרטגיים חסרי תקדים.