טרור מתנחלים בגדה מחזק את הפלסטינים ומחמיר את מעמד ישראל

גלי האלימות והטרור שמבצעים קיצונים יהודים ברחבי יהודה ושומרון מעוררים דיון ציבורי נוקב סביב מדיניות האכיפה ושלטון החוק. על אף השימוש במונחים מגהצים או מכובסים כמו פרעות או פורעים רעולי פנים, גורמים משפטיים ובינלאומיים מגדירים את המעשים כטרור לכל דבר, שכן מטרתם היא הפחדה ודחיקת רגליהם של התושבים המקומיים. אפילו דמויות המוכרות כתומכות נלהבות של ישראל, דוגמת השגריר האמריקאי לשעבר מייק האקבי, גינו בחריפות את המעשים הללו כטרור פחדני.

מבחינת המעמד האנושי, האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית נתונה לחסותה ולשליטתה של מדינת ישראל, המחוייבת על פי דין להגן על ביטחונם של כלל התושבים בשטח. בהיעדר מדינה ריבונית משלהם שתדאג להם, מצבם מזכיר את ההיסטוריה היהודית בגולה, שבה השלטונות לעיתים קרובות הפקירו את המיעוט היהודי לגורלו מול פורעים. האירוניה המרכזית היא שכאשר המדינה הריבונית האחראית לשלום התושבים מעלימה עין או נמנעת מהעמדה לדין של עבריינים מקרב בני עמה, היא מספקת לנפגעים טיעון מוסרי רב-עוצמה המצדיק דרישה להגנה בינלאומית ולהקמת מדינה.

התגובה הרשמית של הרשויות בישראל מתאפיינת לעיתים קרובות בטענות קשות על קשיי אכיפה, מחסור בראיות עקב רעולי פנים והיעדר תיאום אידיאלי בין צה"ל למשטרה. עם זאת, טענות אלו מתקבלות בחוסר אמון ציבורי לנוכח הקלות שבה רשויות האכיפה מפעילות אמצעים דרסטיים, כמו מעצרים מנהליים, כאשר מדובר באוכלוסייה הערבית. הפער החד באכיפת החוק כלפי שתי האוכלוסיות החיות באותו מרחב גאוגרפי יוצר מערכת משפטית כפולה ומפלה, המעמיקה את הקרע החברתי ומחלישה את הלגיטימציה של ישראל מבחינה משפטית.

השלכות אלו חורגות הרבה מעבר למעגל האלימות המקומי ומהוות נטל כבד על מערך ההסברה והדיפלומטיה של ישראל. במקביל להליכים המשפטיים המתנהלים נגד בכירים ישראליים בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, אווירת החסינות דה-פקטו לפורעים יהודים מספקת תחמושת יקרת ערך למבקרי ישראל בעולם. גורמים מדיניים מעריכים כי ממשלה עתידית תידרש לבצע שינוי עמוק ויסודי במדיניות הביטחונית והמשפטית בשטחים כדי למזער את הנזקים המדיניים ולהשיב את אמון הציבור בשלטון החוק.