טרנדים בטיקטוק ואפס אידיאולוגיה: המפלגות מפספסות את הנוער

המרחב העכשווי של התקשורת הפוליטית עובר מהפך עמוק, המונע במידה רבה על ידי השפעתן של פלטפורמות וידאו קצרות כגון טיקטוק, אינסטגרם רילז ויוטיוב שורטס. מפלגות וגופים פוליטיים ברחבי העולם, המבינים שערוצי המדיה המסורתיים אינם מצליחים עוד לרתק את תשומת לבם של בני הנוער והצעירים, ממהרים לבסס נוכחות דיגיטלית רחבה. למרות זאת, קיים נתק קריטי בין האופן שבו ארגונים פוליטיים מנסים ליצור קשר עם הנוער לבין מה שהקהל הצעיר מעריך באמת.

פעמים רבות מדי, יועצים ואסטרטגים מצמצמים את המעורבות הצעירה לרשימת משימות של ריקודים ויראליים, צלילים פופולריים ותבניות ממים. פוליטיקאים מנסים לגשר על הפער הבין-דורי באמצעות הופעה במערכונים הומוריסטיים או השתתפות באתגרים ברשת, מתוך אמונה מוטעית כי חשיפה שקולה להשפעה. למרבה הצער, גישה זו מובילה לא פעם לתוצאה הפוכה. במקום להיראות קלילים ומודרניים, אנשי ציבור נתפסים לא פעם כפטרונים או כמנותקים לחלוטין, המנסים לכפות התאמה תרבותית במקום שבו אינה קיימת באופן טבעי.

בבסיסו של נתק זה עומדת אי-הבנה עמוקה של עולמם המחשבתי של הצעירים כיום. בניגוד לסטראוטיפ שלפיו הדור הצעיר מונע אך ורק מחולף ומהתעסקות בטרנדים שטחיים, בני נוער וצעירים מחזיקים ברדאר מפותח במיוחד לאותנטיות. הם חיים בסביבה דיגיטלית מקושרת שבה שקיפות היא ערך עליון, והצגות פוליטיות או תאגידיות חשופות לביקורת מיידית. כאשר פוליטיקאי מאמץ דמות אופנתית מבלי לגבות זאת بعמדות אידיאולוגיות ברורות או בעשייה מהותית, הצעירים מזהים מיד את הריקנות שבמחווה.

יתרה מכך, האלגוריתמים המניעים פלטפורמות כמו טיקטוק מתגמלים מעורבות וחידוש, אך הם אינם תחליף לבניית אמון ארוך טווח. סרטון ויראלי עשוי לייצר מיליוני צפיות זמניות, אך לע ندرة מתרגם לנאמנות אידיאולוגית או למעורבות פוליטית עמוקה. בני הנוער כיום מתמודדים עם אתגרים כלכליים, חברתיים וסביבתיים חמורים, החל ממשבר הדיור ועד לאי-ודאות אקלימית. כאשר מפלגות מגיבות לחרדות מורכבות אלו באמצעות גימיקים דיגיטליים במקום דיון מהותי, הן משדרות שאינן לוקחות ברצינות את דאגותיו של הדור הצעיר.

כדי לגשר על הפער המתרחב, על גופים פוליטיים לחשב מסלול מחדש ביחס לאסטרטגיות הדיגיטליות שלהם. מעורבות של צעירים אינה אומרת ויתור על רצינות לטובת בידור אינסופי, אלא דורשת כבוד לאינטליגנציה של הקהל הצעיר והתייחסות אליהם כשחקנים פוליטיים בעלי משקל. על המפלגות להשתמש בערוצים הדיגיטליים לא רק כבמות למופע ראווה, אלא כצינורות שקופים לדיאלוג דו-כיווני, חינוך ומעורבות משמעותית. רק שילוב של כלי תקשורת מודרניים עם תוכן אידיאולוגי אמיתי יוכל להחזיר את האמון של הדור הדיגיטלי.