אחרי הבחירות: דרושה אסטרטגיה חדשה מול איראן

תוצאות הבחירות בישראל מציבות את הממשלה החדשה בפני אתגר אסטרטגי מורכב: הצורך לגבש מדיניות חדשה מול איראן. שתי המערכות הצבאיות האחרונות אמנם פגעו ביכולותיה הצבאיות של הרפובליקה האסלאמית, אך לא הביאו לקריסת המשטר או לחיסול תוכנית הגרעין. להפך, נראה כי ההנהגה בטהרן הפכה לקיצונית יותר, ומשמרות המהפכה העמיקו את אחיזתם במדינה תחת מצב החירום.

ההנחה שניתן להפיל את המשטר באמצעות לחץ חיצוני בלבד הוכחה כבעייתית. למרות המשבר הכלכלי, המשטר מצליח לשמר לכידות פנימית ולרתום את הלאומיות האיראנית לטובתו. מנגנוני הדיכוי נותרו חזקים, והאופוזיציה אינה מאורגנת מספיק כדי להוביל למהפכה בטווח הקצר. לכן, על ישראל לפעול להחלשת המשטר בדרכים שונות, אך לא לבנות את האסטרטגיה שלה על תרחיש של קריסה פתאומית.

בתחום הגרעין, המצב מדאיג לא פחות. איראן מחזיקה בידע, בתשתיות תת-קרקעיות ובחומר בקיע. יש להעריך כי המלחמות האחרונות רק חיזקו את המוטיבציה האיראנית להשיג נשק גרעיני ככלי הרתעה. ישראל ניצבת בפני מתח בין שלוש מטרות: ערעור המשטר, חסימת הגרעין ועיכוב שיקום מערך הטילים. כל אחת מהן דורשת משאבים ומיקוד שונים.

החלופות העומדות בפני ישראל הן הסדרה מדינית או פעולה צבאית. הסדרה עשויה להגביל את ההעשרה ולהחזיר פיקוח, אך היא עלולה להעניק למשטר חמצן כלכלי ולדחוק את הקץ. מנגד, תקיפה צבאית שלא תנטרל את המתקנים התת-קרקעיים עלולה להוביל למערכה יקרה ללא הישג אסטרטגי משמעותי. המסקנה היא שנדרשת חשיבה מחודשת, מפוכחת ורב-מערכתית, שאינה מסתמכת על פתרונות קסם אלא על ניהול סיכונים מושכל.