דווקא הייתה פה הכרעה: הגיע הזמן ללמוד להסתדר

תוצאות הבחירות האחרונות, למרות התחושה של תיקו, הן הכרעה ברורה. הן זועקות לכל השחקנים הפוליטיים: תלמדו להסתדר. הציבור הישראלי, במורכבותו, לא העניק לאף מחנה את המנדט המוחלט שביקשו, ובכך כפה על המערכת מציאות של שותפות. הגיע הזמן לטקס לאומי של ביטול הבטחות וחרמות, שבו המנהיגים יבינו שהבטחות הקמפיין שלהם לא לשבת עם זה או עם ההוא, הפכו למכשול שמונע את תפקוד המדינה.

אני מאמין שגם תיקו הוא תוצאה, והוא מכוון אותנו למקום של פתרונות פרקטיים. הפתרון הטוב ביותר כעת הוא בניית קונסטרוקציה לחיים משותפים. המודל של ט"ו באב, שבו הופסקו החרמות בין השבטים, חייב להנחות אותנו. עלינו להפסיק את הקיטוב ולחפש את המכנה המשותף הרחב ביותר. שתי המפלגות הגדולות צריכות להתוות קווי יסוד, כולל נושאים טעונים כמו שוויון בנטל, ומשם להזמין את השאר להצטרף.

במבט על השחקנים, קשה למצוא מישהו שבאמת מרוצה. נתניהו לא קיבל את המנדט המיוחל, גוש השינוי לא הצליח להמריא, והמפלגות הקטנות נותרו עם השפעה מוגבלת. המציאות הפוליטית הנוכחית מחייבת בירור עמוק לגבי הלגיטימציה של שותפויות, במיוחד מול המפלגות הערביות, שחלקן מתקשות להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עם זאת, כאזרחים שווי זכויות וחובות, עלינו למצוא את הדרך לשלב את כולם תחת מסגרת מדינתית מתפקדת.

ההכרעה האמיתית של הבוחר היא דרישה ליציבות. הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים על 'הכרעה' במובן של ניצחון מוחלט על היריב, ולהתחיל לדבר על הכרעה במובן של אחריות לאומית. ממשלה שתקום על בסיס הסכמות רחבות, תוך ויתור על האגו הפוליטי, היא הפתרון היחיד שיכול להוציא את ישראל מהבוץ הפוליטי שבו היא שרויה.