עמית סגל מזהיר: המלכודת הפוליטית שמחכה לגדי איזנקוט

המערכת הפוליטית בישראל נוטה לחפש הסברים פשטניים לעלייתם ולנפילתם של מנהיגים. כאשר יו"ר מחנה ממלכתי, בני גנץ, חווה ירידה משמעותית בסקרים, רבים מהמבקרים מיהרו להאשים את החלטתו להצטרף לממשלת החירום בראשות בנימין נתניהו. אולם הפרשן הפוליטי עמית סגל מציג ניתוח מעמיק יותר, המציע כי מצבו של גנץ אינו תוצאה של שגיאה בודדת, אלא חלק מדפוס מובנה ועמוק במפה הפוליטית המקומית.

סגל מזכיר כי העלייה והירידה בתמיכה הציבורית במנהיגים פוליטיים אינן חריגות. לאורך השנים סומנו דמויות בולטות שהגיעו לשיאים אלקטורליים ולאחר מכן איבדו את כוחן במהירות. ציפי לבני הובילה בשעתה את גוש מתנגדי נתניהו עם הישג מרשים של 28 מנדטים, אך בסופו של דבר נחלשה ונעלמה כליל מהזירה. יצחק הרצוג הגיע קרוב מאוד לכיסא ראש הממשלה בטרם עבר לתפקידו כנשיא המדינה. מה שמייחד את גנץ, לפי סגל, הוא דווקא היכולת הנדירה לשמור על כוח משמעותי לאורך זמן ולהביא למעלה ממיליון קולות בשלוש מערכות בחירות רצופות.

כדי לקעקע את התיאוריה שלפיה הכניסה לממשלה היא הגורם הבלעדי לקריסת גנץ, סגל מציב במרכז הניתוח את גדי איזנקוט. גנץ ואיזנקוט צעדו יחד: שניהם נכנסו לממשלת החירום ב-11 באוקטובר ושניהם פרשו ממנה באותו יום, ב-14 ביוני 2024. למרות המסלול הביצועי הזהה לחלוטין, שניהם נהנים כיום ממעמד פוליטי שונה בתכלית. סגל משתמש בהשוואה זו כדי להוכיח כי לא עצם ההחלטה הפוליטית היא שקבעה את מאזן הכוחות בסקרים.

בנוסף, סגל מתייחס לביקורת שהופנתה כלפי גנץ על ניסיונותיו לגשר בין המחנות השונים בציבור הישראלי. אף שהמהלכים להשגת אחדות רחבה לא הניבו את התוצאה המיוחלת, סגל טוען כי עצם הניסיון היה בעל ערך. הניסיון להתמקם במרכז המפה ולפנות לקהלים מגוונים גורר לעיתים קרובות אכזבה מצד בסיסי התמיכה האורגניים, מבלי להבטיח נאמנות ארוכת טווח מצד המצביעים המתנדנדים.

לסיכום, סגל מציב תמרור אזהרה הוגן בפני גדי איזנקוט. העלייה הנוכחית בסקרים, להערכתו, עלולה להתברר כגילוי נוסף של תופעת 'טעם החודש' בפוליטיקה הישראלית, שבה התלהבות הציבור נעה במהירות מדמות אחת לאחרת. יציבות פוליטית במציאות הישראלית היא משאב חולף, ומי שנהנה כיום מתמיכה רחבה עשוי למצוא את עצמו במהירות במצב שונה לחלוטין.