טענו לפלישה זעירה של 10 ס"מ - בית המשפט חייב על מגרש שלם

סכסוכי מקרקעין סביב פלישות לשטחים ציבוריים מעלים לא פעם שאלות מורכבות בנוגע לגבולות האחריות ולמידת הנזק הנגרם לציבור. פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בקריות על ידי השופט יובל וסרקרוג שופך אור נוסף על גישתם של בתי המשפט כלפי חריגות בנייה ושימוש בלתי מורשה בקרקע המדינה. במסגרת ההליך, נדרשו ארבעה בעלי זכויות במגרש מגורים ביישוב ג'וליס לשלם לרשות מקרקעי ישראל סכום כולל של למעלה מ-88 אלף שקלים, הכולל דמי שימוש והוצאות משפט, בעקבות תפיסת קרקע ציבורית סמוכה ללא זכות.

שורשי הפרשה נעוצים בשנת 2009, שבה הגישה רשות מקרקעי ישראל תביעה ראשונה לסילוק יד ולפינוי רכיבי בנייה, משטחי בטון ונטיעות שחרגו אל מתחם ציבורי בשטח של 488 מ"ר. למרות שניתן פסק דין בשנת 2013 שהורה על הסרת המכשולים, הפינוי בפועל התעכב עד לפתיחת תיק הוצאה לפועל בשנת 2020. בהמשך הוגשה תביעה כספית נפרדת שדרשה דמי שימוש ראויים בגין התקופה שבין 2014 ל-2020. להגנתם טענו הנתבעים כי פעלו לצמצם את הפלישה, וכי כל שנותר הוא חריגה זניחה באורך של ארבעה מטרים וברוחב של עשרה סנטימטרים בלבד, ולכן אין הצדקה לחייבם בגין מגרש שלם.

אולם בחינת הראיות על ידי בית המשפט הציגה תמונה עובדתית שונה לחלוטין. דוחות פיקוח ותצלומים שנאספו לאורך השנים, כולל תיעודים משנת 2016 ו-2020, חשפו כי במקום אכן התקיימו משטח בטון רחב ידיים, חצר מגודרת, שער וחלקי מבנה ששימשו את הנתבעים הלכה למעשה. השופט הבהיר בפסק הדין כי ההכרעה אינה מתבססת אך ורק על מדידה נקודתית של קו הגבול, אלא על ההשפעה הרוחבית של הפלישה, שמנעה בפועל מהרשות לשווק או להשכיר את המגרש הציבורי לצדדים שלישיים.

לצורך חישוב דמי השימוש, הסתמכה הרשות על חוות דעת שמאית שקבעה כי העלות השנתית עומדת על שישה אחוזים משווי הקרקע. למרות טענות הנתבעים כנגד החישוב, הם בחרו שלא להציג חוות דעת שמאית נגדית שתסתור את הנתונים. בית המשפט קיבל חלקית את טענת ההתיישנות שלהם, וקבע כי החיוב יחול החל מחודש יוני 2014 ולא מתחילת השנה, מה שהביא להפחתה קלה בסכום המקורי. לבסוף, חויבו הנתבעים ב-73,065 שקלים בגין דמי שימוש, בתוספת 7,000 שקלים הוצאות משפט ו-8,700 שקלים שכר טרחת עורך דין.

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לבעלי נכסים הגובלים בשטחים ציבוריים, ומבהיר כי חריגות הנחזות בעיני המחזיקים לשוליות עלולות לגרור אחריהן השלכות כלכליות כבדות משקל אם הן פוגעות ביכולת הניצול של השטח הכללי. לצד זאת, העיר בית המשפט כי על הרשות מוטלת החובה להשלים את פינוי הגדר והשער כפי שנקבע בפסק הדין המקורי, אך אין בכך כדי לגרוע מחובתם של הנתבעים לשלם את מלוא דמי השימוש שנפסקו לחובתם.