קרעו אותי לגזרים בתגובות - אבל בזכות זה הכרתי את אשתי

הדרך אל בניית בית בישראל רצופה לעיתים קרובות באתגרים, אכזבות ותפניות בלתי צפויות. עבור האמן והיוצר נדב גדליה, תקופת הרווקות היוותה מסע ארוך של התמודדות עם שאלות קיומיות, ציפיות חברתיות ודחיות כואבות. בדומה לרווקים רבים המנסים לפענח את עולם השידוכים, גדליה חווה את הפער המורכב שבין הרצון הטבעי והעמוק של האדם להקים בית משפחה לבין המציאות הממושכת שבה הבית עדיין אינו נבנה. לאורך שנות רווקותו, הוא תיעד בסרטונים שונים את רגעי הקושי, הדמעות והתסכולים משידוכים שלא צלחו, חומרים שאותם חיבר לבסוף לסרט תיעודי המלווה בהרצאה בשם 'רווק עם אלוקים'.

אחד מפניות הפרסה המרתקות ביותר בסיפורו החל דווקא בעולם הדיגיטלי. במסגרת עבודתו ככותב טורים אישיים, פרסם גדליה טור שעסק בענייני שידוכים וחשף בו את צפונות לבו. התגובות לא האירו פנים, ויש ש'קרעו אותו לגזרים' במילותיהם. אולם בין הגידופים והביקורת, בלטה תגובה של יוזר מסוים שניכר היה בה טוב טעם, ענייניות ויחס מכובד, גם כאשר היו חילוקי דעות. גדליה החליט לבדוק במערכת האתר האם יש כתובת מייל רשומה לאותו משתמש, ומאותה התכתבות מקרית צמחה בסופו של דבר היכרות עמוקה שהובילה להקמת בית משותף.

במהלך השיחה, מעלה גדליה את השאלה המרכזית העומדת בפני כל רווק ורווקה בתהליך: לפי אילו קריטריונים בוחרים? הוא מדגיש את חשיבות המושג 'עין טובה' – היכולת לראות את האדם שממול לא מתוך רשימת מכולת נוקשה של תכונות חיצוניות, אלא דרך הלב. הוא משווה גישה זו לאירועים שבהם נתקל בביקורות שליליות וסתמיות על יצירתו, ומדגיש כיצד מבט אמיתי ופנימי מסייע לסנן את הרעש המיותר ולהתמקד במה שחשוב באמת.

לקראת סיום, מתייחס גדליה לסוגיית הציפיות וההכרת העצמית בתהליך השידוכים. לדבריו, אדם נדרש להכיר בכנות את עצמו ואת מה שיש לו להציע, תוך הבנה שהדרישות צריכות להיות מותאמות למציאות הבריאה והבוגרת. הוא מספר על ניתוחים קרים שעשה לגבי מידת התאמתו לאחרים, וכיצד מצא לבסוף מישהי שחלקה עימו תחושות דומות. גדליה מציע זווית ראייה מעניינת המזמינה להחליף את המונח 'סבל' במושג 'עבודה', ובכך לשנות את כל התפיסה הנפשית סביב האתגרים בחיים ובזוגיות.