ביקורת ויילדווד: סרט הסטופ-מושן השאפתני ביותר של לייקה

תהנו מאמנות בעבודת יד לפני שהיא נעלמת לנצח. מסר חולף זה מופיע בתחילתו של ויילדווד, ומשמש גם כקריצה קלילה לתרבות ההיפסטרית של פורטלנד וגם כהצהרת כוונות כנה לגבי מלאכת הסטופ-מושן המדוקדקת שעומדת מאחורי הסרט. בבימויו של טראוויס נייט, סרטו השישי של אולפן האנימציה העצמאי לייקה הוא הישג מרהיב ומוחש בהיקף שנודי נראה כמותו בקולנוע העכשווי.

לייקה הרשימה את הקהל לאורך השנים בסגנונות ייחודיים החל מ'קורליין' ועד 'מיסטר לינק'. אולם עם הרפתקת הפעולה ההיסטורית 'קובו ושתי המיתרים', החל נייט לדחוף את מדיום המיניאטורות לעבר טריטוריה איתנה וגרנדיוזית יותר. הוא רודף אחר מטרה זו בעוז רב עוד יותר ב'ויילדווד', הרפתקת ענק בת 130 דקות המנווטת בין אגדה גותית לבין מלחמות פנטזיה עזות.

הסיפור מעובד מרומן עבה מאת קולין מלוי, סולן להקת האינדי דצמברייסטס. חומרי הגלם אינם ממציאים את הגלגל מחדש, והם משלבים שברים המזכירים את סי.אס. לואיס, ג'יי.אר.אר. טולקין וג'ים הנסון לתוך יריעת עלילה מרתקת. התסריטאי כריס באטלר משפר את חומרי המקור באמצעות דיאלוגים נוצצים ומערכות יחסים אמינות.

הסרט נפתח ברצף מבהיל ומסחרר שמצדיק מיד את דירוג ה-PG-13 שלו, וכולל עוצמה רגשית ודם שעל ההורים לקחת בחשבון לפני הבאת צופים צעירים מדי. לאחר פתיחה קריפטית שבה ילד-אנדרואיד נופל אל מותו, העלילה עוברת לילדותה של פרו בת השנים עשרה, המדובבת על ידי פייטון אליזבת לי. חייה השקטים בפורטלנד מופרים כשהיא נגררת לתוך קונפליקט מסוכן ביער אסור.

בסופו של דבר, ויילדווד מוכיחה שאנימציית סטופ-מושן מסוגלת לשאת על כתפיה אפיקה ענקית ומורכבת מבלי לאבד את המגע האנושי הייחודי שלה. המסירות של האנימטורים ניכרת בכל פריים, ומציעה חוויה מרקמית וסוחפת המתרמלת צופים סבלניים. היצירה מתעלה להישג קולנועי מרשים הראוי להקרנה על המסך הגדול ביותר.