הים אומר את שמו: סרט דרמה פוליטי אינדונזי מרתק

בעידן שבו אקטיביזם דיגיטלי ברשתות החברתיות לעיתים קרובות מתחלף במעורבות אמיתית, סיפורים על הסכנות, ההשלכות והמחירים הכבדים של מאבק פוליטי בשטח מקבלים משנה תוקף. סרטו המרשים והכועס של יוסֵפּ אַנְגְּגִי נוֹאֵן, 'הים אומר את שמו', מתרחש בעיקר בשנות ה-90 ומתעד את התנגדות הסטודנטים העממית לדיקטטור הצבאי האינדונזי סוהארטו בשנותיו האחרונות והקשות של המשטר. למרות שהסרט מעוגן היסטורית באינדונזיה, המותחן הפוליטי הזה רלוונטי באופן אוניברסלי ומעביר מסר חד לכל מי שנלחם נגד מוסדות מושחתים.

העלילה אינה מספקת השראה קלה או נאיבית. הדמויות סובלות ומתקיימות מתוך הקרבה עצמית עצומה עבור עקרונותיהן. הסרט מכבד ברגישות רבה את אלו הפועלים למען שינוי חברתי בלי לזכות לראות את תוצאות מאבקם. עם זאת, הוא אינו נטול תקווה לחלוטין, ומוביל את סיפור הקהילה לקראת אור קטן בקצה המנהרה האשוכה. הסרט, שהוקרן במסגרת התחרות בפסטיבל הסרטים של בוסאן, מחבר את נוֹאֵן שוב לנושאים שבהם עסק בסרטו משנת 2016 'סולו, בדידות'.

הסרט מבוסס על רומן מוערך ומתורגם היטב מאת ליילה ס. צ'ודורי, שמשמשת גם כמפיקה בפועל. 'הים אומר את שמו' פורש יריעה רחבה ומרגשת, ומצליח לגעת בצופים בדומה לסרטו של וולטר סאלס 'אני עדיין כאן'. למרות שהוא עשוי שלא לקבל בדיוק את אותה חשיפה תקשורתית עולמית, מפיצי סרטי איכות צפויים לגלות בו עניין רב, והקרנות נוספות בפסטיבלים מובטחות.

הבמאי מתאחד בסרט זה שוב עם רזה רהאדיאן, הכוכב הכריזמטי של דרמת הפשע שלו מנת 2014 '24 שעות עם גספאר', שמעניק הופעה חזקה ומרגשת. הוא מגלם את לאוט, פעיל מסור המוצג בסצנת פתיחה מורטת עצבים משנת 1998, שבה פולשים סוכני ממשלה לדירתו בג'קרטה ועוצרים אותו באלימות. בהמשך מתברר ששמו האמיתי שונה וכי מכתבים הנכתבים מהכלא לאחותו אסמרה מהווים את המסגרת העלילתית המובילה את הסרט.

העלילה חוזרת אחורה לשנת 1991, אז לאוט הוא סטודנט צעיר ביוגיאקרטה שפוגש את קינان הכריזמטית, אותה מגלמת דיאן ססטרוורדויו. קינאן מובילה קבוצת דיון מורדת הממוקדת בספרות אסורה על ידי המדינה, עובדה הממחישה כיצד ספרים עלולים להפוך לאיום על שלטון רודני. אביו של לאוט, עיתונאי וותיק, משמש כקול נוסף המזהיר מפני הסכנות האורבות מעבר לפינה.

בסופו של דבר, 'הים אומר את שמו' עומד כמונומנט קולנועי חשוב על אודות הפעילים שנעלמו באינדונזיה. השילוב בין דרמה פוליטית מותחת לבין הקרבה אישית יוצר חוויית צפייה עוצמתית. הסרט מזכיר לקהל המודרני שהמאבק למען חירות דורש אומץ אדיר וסולידריות איתנה שממשיכה להדהד הרבה מעבר לכתוביות הסיום.