דרמת הטבח בבנגקוק ובסאן: 'היה היה בפיליפינים'

שוק הפרויקטים האסייתי, במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בבוסאן, חשף פרויקט קולנועי חדש ומטלטל העוסק באלימות פוליטית ובמנגנוני שיתוף פעולה חברתי. הסרט, הנושא את השם "היה היה בפיליפינים", הוא סרט הביכורים של הבמאית אי דל מונדו. הוא מתמקד באירועים האפלים שהובילו לטבח מגוינדאנאו הידוע לשמצה משנת 2009, ומציג בחינה נוקבת של שתיקה ושוּתפות.

העלילה מתרחשת בעיירה בדיונית המזכירה את דרום המדינה, ומרכזת את מבטה על סם, צעירה בת 19 העובדת בתחנת דלק מקומית. סם מוצאת את עצמה נגררת אל תוך מעגל הדמים של צבא פרטי השייך לחמולה פוליטית רבת עוצמה. בעקבות האירועים האלימים, היא יוצאת למסע חיפוש אחר בן זוגה הנעדר, שייתכן והיה מעורב בעצמו בטבח, ומגלה שמוסדות שלמים בתוך החברה כבולים לאותו מנגנון טרור ואי-ענישה.

הרקע ההיסטורי של הסרט נעוץ בנובמבר 2009, אז עצרו חמושים שיירה של אזרחים, עורכי דין ועיתונאים שהיו בדרכם להגיש מסמכי בחירות במחוז מגוינדאנאו. באירוע נרצחו באכזריות 58 בני אדם, ומתוכם לפחות 32 עיתונאים ואנשי תקשורת. מתקפה זו נחשבת למתקפה הקטלנית ביותר נגד עיתונאים שתועדה אי פעם, והיא מותירה עד עתה צלקות עמוקות בחברה הפיליפינית.

הבמאית דל מונדו גדלה בצל טראומה לאומית שלדבריה הפיליפינים מעולם לא התמודדו עמה באמת. לדבריה, פשעים בסדר גודל כזה אינם תוצאה של מפלצת יחידה, אלא מתאפשרים בזכות רבים הציותנים, השותקים או בוחרים שלא לשאול שאלות קשות. תפיסה זו הפכה את הסרט לחקירה פסיכולוגית ופאתולוגית של החברה שבה היא חי, ומציגה גיבורה נשית הנתונה במציאות חונכת הנשלטת בידי גברים.

המפיקים קייל ניבה וג'יאן קרלו ליברוجو מחברת "סִקְרִין אסיה" מובילים את ההפקה לצד שותפים בינלאומיים מצרפת ומנורבגיה. ליברוجو, עיתונאי שידור במקצועו, מדגיש כי הפרויקט נושא משמעות אישית עמוקה ומזכיר שהטבח אינו פרק היסטורי סגור, אלא השתקפות של מבני כוח ופחד הממשיכים לעצב את החברה בפיליפינים.

הפרויקט זכה להכרה רבה במעבדות קולנוע בינלאומיות מובילות, בהן מסגרת L'Atelier של פסטיבל קאן, שוק המימון בוונציה, ופסטיבל לוקרנו, שבו זכה בפרסי פיתוח. תמיכה זו מעידה על עניין גלובלי רב בחזון האמנותי של דל מונדו ובאומץ הציבורי שמאחורי היצירה.

בסופו של דבר, "היה היה בפיליפינים" מבקש לערער את הצופים ולהציב בפניהם מראה בנוגע לגבולות האחריות האישית והקולקטיבית. הימנעות מהצגת מראות ראוותניים לטובת ניתוח פסיכולוגי אינטימי מעניקה לסרט משמעות עמוקה, שהופכת אותו לאחד הפרויקטים הבולטים שהוצגו לאחרונה בשוק הסרטים האסייתי.