לוציאן פיאן, מפיק המוזיקה של 'המרוץ לדראג של רופול', מת בגיל 46

לוציאן פיאן, דמות מרכזית ביצירת האופי המוזיקלי של תופעת התרבות 'המרוץ לדראג של רופול', הלך לעולמו בגיל 46. נתונים מרשומות המכון הפתולוגי של מחוז לוס אנג'לס מעידים כי פיאן מצא את מותו ביום שני לאחר שנפגע מרכב בגלנדייל שבקליפורניה. מותו הפתאומי והטרגי הכה בתדהמה את קהילת הבידור, ועורר גל של אבל עמוק בקרב מעריצים, שותפים ליצירה ואנשי טלוויזיה.

במהלך עבודתו על 'המרוץ לדראג של רופול' מעונות 1 ועד 8, שימש פיאן כאדריכל המרכזי של הזהות המוזיקלית של התוכנית. הוא הלחין מוזיקה מקורית, יצר את קטעי 'המחזמר' (Rusical) האייקוניים שהפכו לאהובים על הקהל, ותרם מכישרונו גם לסדרת הבת 'אולסטארס'. מעבר לעבודתו הטלוויזיונית, פיאן טיפח שיתוף פעולה פורה במיוחד עם רופול עצמו, כשהוא כותב ומפיק כמה מהלהיטים הגדולים ביותר בקריירה של כוכב הדראג, בהם 'Cover Girl', 'Sissy That Walk', 'Jealous of My Boogie', 'Born Naked', 'Champion' ו-'Main Event'. עבודתו סייעה להגדיר את אסתטיקת הדאנס-פופ האנרגטית והמעצימה שהפכה לסימן הכר של המותג.

התרומות המוזיקליות של פיאן חרגו הרבה מעבר לעולם הריאליטי. בשנת 2007 הוא זכה למועמדות יוקרתית לפרס הגראמי על עבודתו על פסקול הסרט המצליח 'היירספריי'. הרקע הקלאסי שלו בשילוב עם תחושת פופ עכשווית אפשרו לו לגשר בין עולמות מוזיקליים שונים ולקנות לעצמו כבוד רב בתעשיית המוזיקה הרחבה. קולגות ציינו שוב ושוב את אוזנו המוזיקלית החדה ואת יכולתו להוציא ביצועים יוצאי דופן מזמרים באולפן ההקלטות.

בעקבות הבשורה המרה, הצטופפו ברשתות החברתיות ספדים ודברי פרידה מאלה שהכירו ועבדו עימו. חברת ההפקות 'וורלד אוף וונדרון', העומדת מאחורי 'המרוץ לדראג', פרסמה הודעה מרגשת המביעה צער עמוק על האובדן. הם שיבחו את מורשתו המוזיקלית המרהיבה, וזכרו אותו כאדם מתוק, חבר יקר ומאסטר מוזיקלי, תוך התייחסות למאבקים האישיים שניצב מולם. מישל ויזאג', מפיקה ושופטת בתוכנית לאורך שנים, שיתפה אף היא את יגונה ותיארה אותו כנשמה יפה ומוכשרת לאין שיעור.

בשנותיו האחרונות, פיאן דיבר בגלוי על מאבקיו בהתמכרות ובתחלואה נפשית. טרם מותו הטרגי, חברים ומעריצים הביעו דאגה הולכת וגוברת ברשת לאחר שפרסם שורה של סרטונים מטרידים באינסטגרם, וקראו לו לחפש עזרה ושיקום. עיתונאים ומכרים, בהם לארי פליק, שיקפו גם הם את מורכבות חייו של פיאן, וציינו כי לצד היותו חבר מבריק ואוהב, הוא נשא עמו קונפליקטים פנימיים וזעם שהתקשה לנהל. בסופו של דבר, תעשיית הבידור תזכור את לוציאן פיאן לא רק בשל תרומתו האדירה לתרבות הפופ, אלא גם כאמן אנושי עמוק שמורשתו המוזיקלית תישאר איתנו לעד.