גוינג ווילד (1930) פיצהפליקס: קומדיית תעופה קלאסית

Going Wild הוא פריט קולנועי בולט משנת 1930, הלכוד את תקופת המעבר של הקולנוע האמריקאי כאשר האסתטיקה של הסרט האילם התמזגה עם טכנולוגיית הקול החדשה. בבימויו של וויליאם א. סייטר, הסרט נשען רבות על הרגישות התיאטרלית של קומדיות הסאונד המוקדמות, תוך שימוש בדיאלוג קצבי, קומדיה פיזית וקטעים מוזיקליים. הסרט מככב את ג'ו אי. בראון, שחקן הידוע בפה הרחב שלו ובביצועים האנרגטיים שהפכו אותו לכוכב ענק בתקופת השפל הגדול.

ההקשר ההיסטורי של הסרט נעוץ עמוק בעידן טרום-הקוד של הוליווד, חלון זמן קצר בין הצגת הקול בסוף שנות ה-20 לבין האכיפה הנוקשה של קוד הייצור הקולנועי ב-1934. סרטים שהופקו בתקופה זו כללו לעתים קרובות הומור שנון וקלות דעת כלפי מוסכמות מסורתיות. Going Wild לוכד את הרוח האנרכיסטית מעט הזו באמצעות סיפור העלילה שלו בנושא תעופה, תוך ניצול ההתלהבות הציבורית האדירה מטיסה לאחר חצייתו ההיסטורית של צ'ארלס לינדברג.

העלילה סובבת סביב הרפתקאות מצחיקות סביב תעופה, הכוללות בלבול בזהויות, סיבוכים רומנטיים וסצנות סלאפסטיק מוגזמות. ג'ו אי. בראון מגלם אדם רגיל ולא יומרני שמוצא את עצמו מעורב בעולם התעופה הזוהר והמסוכן, מה המוביל לשורה של אסונות קומיים מתגברים. לורה לי משתתפת בתפקיד ראשי לצדו, ומספקת ניגוד רומנטי קלאסי המוסיף לכימיה הקומית.

ההחלטה של פיצהפליקס לשדר את הסרט מציעה לחובבי קולנוע היסטוריים הזדמנות נדירה לחקור את האבולוציה של הקומדיה הקולנועית. בעוד שסרטים מוקדמים מבוקרים לעתים בשל מצלמות סטטיות, יש בהם אנרגיה ניסיונית גולמית שסללה את הדרך לקומדיות המודרניות. טיזר זה משמש כשער דיגיטלי יעיל המחזיר כותר נשכח לדור חדש של צופים.

לסיכום, שחרורו של הסרט מדגיש את החשיבות המתמשכת של שימור סרטים וארכיון דיגיטלי. על ידי הנגשת נדירויות קולנועיות, פלטפורמות מבטיחות שיצירות המפתח של הקומדיה לא ייעלמו עם הזמן. עבור מעריצי ג'ו אי. בראון וההיסטוריה של הוליווד, זוהי תוספת מבורכת לנוף הדיגיטלי.