האחים כהן מגנים על חוויית הקולנוע בפסטיבל לומייר

פסטיבל הסרטים לומייר בליון, צרפת, אירח לאחרונה כיתת אמן עם צמד הקולנוענים האייקוני, ג'ואל ואיתן כהן. כזוכי פרס מפעל חיים של הפסטיבל, האחים ניצלו את ההזדמנות כדי להרהר בקריירה בת ארבעת העשורים שלהם ובנוף המשתנה של תעשיית הקולנוע. השיחה שלהם, בהנחיית מנהל הפסטיבל תיירי פרמו, נגעה במתח שבין מודלי הפצה מודרניים לבין חוויית הקולנוע המסורתית.

לאורך הקריירה שלהם, האחים כהן ניווטו בשינויים שונים בתעשייה. הם הודו כי עליית הווידאו הביתי, ולאחרונה פלטפורמות סטרימינג כמו נטפליקס ואפל TV+, סיפקו הזדמנויות משמעותיות לקולנוענים עצמאיים. פלטפורמות אלו אפשרו לעבודתם להגיע לקהלים רחבים יותר ולשווקים חדשים שאולי היו בלתי נגישים דרך הפצה קולנועית מסורתית בלבד. שיתוף הפעולה שלהם ב'הבלדה על באסטר סקראגס' וב'הטרגדיה של מקבת' של ג'ואל כהן מדגיש את הגישה הפרגמטית שלהם להפקה מודרנית.

עם זאת, הסתגלות מקצועית זו אינה שוות ערך לתמיכה בהרגלי הצפייה הנוכחיים של הציבור. ג'ואל כהן היה קולני במיוחד לגבי המחיר הרגשי של לראות את עבודתם נצרכת במכשירים קטנים ואישיים. הוא ציין כי השמחה הקהילתית של ישיבה באולם קולנוע חשוך, מוקף בקהל של זרים, היא היבט שאין לו תחליף במדיום. הוא תיאר את החוויה המודרנית הנפוצה של לשמוע מישהו אומר שהוא צפה בסרט באייפון כ'מאכזבת מאוד', והדגיש שאף קולנוען לא שואף לכך שעבודתו תיראה על פלטפורמות מצטמצמות.

במהלך כיתת האמן, האחים שמרו על טון הומוריסטי וממעיט בערכם, ולעיתים קרובות המעיטו במעמדם כענקי קולנוע. איתן כהן התבדח על כך שהוא לא ראוי לכבוד של מפעל חיים, בעוד שני האחים שיתפו אנקדוטות על משתפי הפעולה ארוכי הטווח שלהם ועל האופי הישיר של השותפות היצירתית שלהם. הענווה שלהם סיפקה ניגוד בולט להשפעה העצומה שלהם על הקולנוע המודרני, כאשר קלאסיקות כמו 'פארגו', 'ביג לבובסקי' ו'ארץ קשוחה' משמשות בסיס למורשתם.

הדיון הדגיש גם את חשיבותם של פסטיבלים כמו לומייר בשימור תרבות הצפייה במסך הגדול. ג'ואל כהן ציין כי איסוף קהלים גדולים לצפייה בסרטים באולם הפך לקשה יותר ויותר בארצות הברית, מה שהופך את סביבת הפסטיבל לחיונית עוד יותר. על ידי חגיגת ההיסטוריה של הקולנוע ומתן מקום להערכה קולקטיבית, הפסטיבל משמש כחומה נגד הפיצול של חוויית הצפייה.

לסיכום, הרהוריהם של האחים כהן משמשים תזכורת נוקבת לערכו של הקולנוע כצורת אמנות משותפת. בעוד שהם נשארים משתתפים פעילים בעידן הדיגיטלי, תמיכתם בחוויית הקולנוע נותרה איתנה. המסר שלהם ברור: בעוד שהטכנולוגיה עשויה לשנות את אופן הפצת הסרטים, הקסם של המסך הגדול נותר מרכיב חיוני בכוונת הקולנוען ובקשר של הקהל לסיפור.