קاري كوون מאמינה שחביבות היא תכונה מוערכת יתר על המידה

קاري קوون מעולם לא התעניינה בגילום דמויות שקל לעכל אותן או לפתח כלפיהן אהדה אוטומטית. בראיון שהעניקה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונקובר, שבו זכתה בפרס הלומיניר הראשון של הפסטיבל עבור משחקה, הבהירה השחקנית את עמדתה האמנותית. לדעתה, חביבות היא תכונה מוערכת יתר על המידה בעולם הסיפורים, והיא מאמינה הרבה יותר בריגוש ובעומק הגלומים בגילום דמויות שהן מורכבות, סבוכות ואינן חוששות להרחיק את הקהל. גישה בלתי מתפשרת זו ליוותה את הקריירה המרשימה שלה, שהחלה בתיאטרון הרפרטוארי בשיקגו, המשיכה לברודוויי והגיעה לתפקידים מוערכים בטלוויזיה ובקולנוע כמו בסדרות הנותרים, הלוטוס הלבן והעידן המזהב.

בפסטיבל התייחסה קوون גם לתפקידה בסרטו החדש של גיא נתיב, The Liberation, שצולם באי ונקובר. הסרט עוסק בריטה, ניצולת שואה שבוחרת לעזוב את משפחתה כדי להצטרף לכת נשית שמונהגת בידי מנהיגה כריזמטית בגילומה של לילי ג'יימס. היצירה שואבת השבתה ישירה מסבתו של הבמאי, שדותה תועדה בארכיון יד ושם. לפני צילומי הסרט, קوون הקדישה זמן רב ללמידת העדויות הארכיוניות הללו, מה שהיווה עבורה בסיס חיוני להבנת העומק הרגשי של הדמות ולשמירה על אמינות היסטורית.

בניתוח הדינמיקה הנפשית של הסרט, ציינה קوون את סקרנותה לגבי הפגיעות הגדולה שעלתה מתוך העדויות ואת הקושי הרב הכרוך בהישרדות. היא הדגשה כי ריטה הצליחה למצוא מרפא רק כאשר מצאה את מקומה בתוך הקהילה האלטרנטיבית של הכת. הדבר הוביל את שחקנית לשאול שאלות נוקבות על הסיבות שבגללן אנשים אינטליגנטיים מוותרים מרצון על חיים קונבנציונליים לטובת מסגרות שוליים. היא דחתה את התפיסה הפשטנית לפיה קורבנות של כתות הם אנשים תמימים או חסרי אינטליגנציה, וטענה כי הנחות כאלה מונעות מהצופים להבין את המורכבות האנושית האמיתית.

בתוך הכת, ריטה מוצאת יסודות שהיו חסרים לחלוטין בחייה הרגילים: חברות נשית עמוקה, מרחב לחקירה עצמית, יכולת לעבד טראומות קשות ואפילו רגעים של שירה וריקוד. מאחר שילדותה נגזלה ממנה באכזריות בתקופת השואה, היא חוזרת אל מעין מצב ילדותי בתוך הכת. קوون מגינה על הבחירות של דמותה ומציינת כי ריטה הייתה נתונה לשליטה אך גם פיתחה קשר רגשי עמוק עם מנהיגת הכת. היא קוראת לצופים להימנע משיפוט מהיר של הדרכים שבהן ניצולים בוחרים להתמודד עם זוועות עברם.

מעבר לעלילה הספציפית של הסרט, קوون ניצלה את הבמה כדי להציג הרהורים רחבים יותר על החברה האנושית ועל המבנים החברתיים המקובלים. לטענתה, התרבות שלנו מבוססת לחלוטין על חוקים שרירותיים ועל הסכמים חברתיים שאנו עצמנו המצאנו. אנו קובעים גבולות התנהגות ומביישים את מי שסוטה מהם, אף על פי שאין בהם אמת מוחלטת. גישה זו של הימנעות משיפוט מהווה את הבסיס למלאכת המשחק של קوون, המאמינה כי שחקן חייב להבין כל דמות מבפנים כדי להפגין חמלה אמיתית כלפי הטבע האנושי.