באסטה ריימס דן באלבום 'Dillagence II' במוזיאון הגראמי

האווירה במוזיאון הגראמי בלוס אנג'לס הייתה טעונה בהערכה ונוסטלגיה כאשר באסטה ריימס התיישב לשיחה עם אנדרסון פאאק כדי לנתח את יצירתו המוזיקלית האחרונה, 'Dillagence II'. האלבום, שיצא באוגוסט, משמש כמחווה למפיק האגדי ג'יי דילה, תוך שימוש באוסף של ביטים שלא פורסמו שריימס שמר במשך שנים. האירוע לא היה רק עצירה לקידום מכירות, אלא השתקפות אישית עמוקה על מורשת שממשיכה לעצב את ההיפ-הופ.

ריימס פתח את הערב בפגיעות גולמית, כשהוא מודה לקהל שהוא הזיל דמעה מאחורי הקלעים. משקל הרגע היה מוחשי, שכן הוא הכיר בנוכחותה של אמו של ג'יי דילה, הידועה בחיבה כ'מא דיוקס', לצד ענקי תעשייה כמו סילביה רון וג'ימי ג'אם. עבור ריימס, הפרויקט מייצג יותר מסתם שיתוף פעולה; זוהי הגשמת הבטחה ארוכת שנים לכבד את הגאונות היצירתית של חבר שנפטר ב-2006.

במהלך השיחה, ריימס סיפק תובנות על התהליך הייחודי של עבודה עם דילה. הוא נזכר בביקורים בביתו של דילה בדטרויט, שם המפיק היה מגיש לו תקליטורים המכילים עשרות ביטים. ריימס תיאר את האתגרים הטכניים של ההקלטות המוקדמות הללו, וציין שהרצועות לעיתים קרובות דעכו פנימה והחוצה, מה שדרש מאמץ עצום כדי להפוך אותן לשירים מלאים. הוא דיבר בחיבה על 'מא דיוקס', ששימשה גם כנוכחות מטפחת וגם כעוזרת טכנית, ניהלה את אוסף התקליטים הנרחב של דילה והבטיחה שהזרימה היצירתית תישאר ללא הפרעה.

אחד ההיבטים המרתקים ביותר של הדיון היה הודאתו של ריימס על תחושת ההפחדה. הוא הודה שרבים מהביטים של דילה היו כל כך מופתיים שהוא חש היסוס להקליט עליהם, מחשש שהביצוע שלו עלול לפגוע באיכות ההפקה. רמת כבוד זו מדגישה את הטיפול הקפדני שננקט ביצירת 'Dillagence II'. האלבום כולל רשימה מרשימה של משתפי פעולה, כולל דיאנג'לו, לודקריס, ליל ויין וג'ון באטיסט, שכולם תורמים לצליל המלוכד והנשמתי של הפרויקט.

ריימס הוביל את הקהל דרך רצועות ספציפיות, כמו 'This Woman', הכוללת את דיאנג'לו. הוא נזכר במהירות שבה השיר התגבש, כשקיבל את השירה בפברואר והשלים את הבתים שלו באותו יום. הוא גם נגע בשיתוף הפעולה שלו עם אנדרסון פאאק וקומון ברצועה 'Kingpin (Knock Ya Head Off)', תוך שהוא מדגיש את הסינרגיה בין האמנים המעורבים. הערב הסתיים בהופעה חיה שהזכירה לקהל את הנוכחות הבימתית המתמשכת של ריימס ואת היכולת הלירית שלו.

כשנשאל על האפשרות להכרה בגראמי, ריימס נותר פילוסופי. לאחר שהיה מועמד 12 פעמים לאורך הקריירה המפוארת שלו מבלי לזכות, הוא הדגיש שהפרס האמיתי טמון בהשפעה של המוזיקה וביכולת לחלוק את הסיפורים הללו עם מעריציו. האירוע שימש כתזכורת עוצמתית להשפעה המתמשכת של ג'יי דילה ולמסירותו של באסטה ריימס לשימור היושרה של תרבות ההיפ-הופ.