ביקורת סרט: "בין שני מאהבים" בוחן דרמה משפחתית מורכבת

הנוף הקולנועי העכשווי נוטים לעיתים קרובות להימנע מדינמיקות יחסים מורכבות ולא קונבנציונליות, אך הבמאית נאנאקו הירוסה צוללת ישירות למחלוקת בסרטה השני, "בין שני מאהבים". כבת טיפוחיו של הבמאי המוערך הירוקאזו קורה-אדה, הירוסה מביאה מבט שקול ותצפיתי על דמויותיה, גם כאשר היא מתמודדת עם חומרים תמטיים נפיצים. הסרט, המתרחש על רקע יפני עכשוوي, מבסס מיד את ההימורים שלו על ידי הכנסת הצופה אל תוך חייהם הרגשיים הסוערים של הדמויות המרכזיות.

במרכז העלילה נמצאת מסאמי נגאסאווה, המעניקה הופעה מרתקת ולא אהודה במיוחד בתור סופרת ילדים חופשייה ברוחה. כשהיא מתנגדת לציפיות המסורתיות מאמהות ומחיי בית, היא יוזמת הצעה מודרנית להפתיע: היא מזמינה את בעלה המסור ואת בת זוגה הסודית להיכנס למערכת יחסים משולשת רשמית. יתרה מכך, היא מציעה להם להביא ילד לעולם יחד, מה שמעורר שרשרת של משא ומתן רגשי, קנאה ועימותים בלתי צפויים המהווים את הליבה הדרמטית של הסרט.

לאורך העלילה, הירוסה מנסה לפרק תפיסות קונבנציונליות של מבנה משפחתי ומחויבות. פוליאמוריה והורות חד-מינית זוככות לעיתים רחוקות למקום כל כך בולט בקולנוע היפני המיינסטרימי, מה שהופך את הסרט לנקודת כניסה תרבותית בולטת. המתח בסרט נובע לא רק מהלוגיסטיקה של שלישייה, אלא מחוסר האיזון הקיצוני בכוח ומן הסלידות האישיות העמוקות של המשתתפים. הדמות של נגאסאווה קשת עורף ללא התנצלות, ומסרבת לרכך את פינותיה המחוספסות למען נוחות הקהל או שותפיה.

למרות ההתחלה השאפתנית שלה, מבקרים ציינו כי "בין שני מאהבים" לפעמים בולם את עצמו כאשר ההימורים הדרמטיים מגיעים לשיאם. הנעלילה מפלרטטת עם רעיונות רדיקליים באמת בנוגע לאדריכלות ביתית ובעלות רגשית, אך לעיתים נסוגה לטריטוריה מודרmelodramatית בטוחה ומוכרת יותר ברגע שהחיכוך הופך לחזק באמת. אף על פי כן, ההופעות המחויבות – במיוחד הנכונות של נגאסאווה לאכלס גיבורה בלתי אוהדת – מעגנות את האירועים ומעניקות למקצבים הרגשיים משקל אמיתי.

לסיכום, "בין שני מאהבים" בולט כחקר מתחשב, אם כי לעיתים מהסס, של אינטימיות מודרנית. על ידי בחינת הסדקים שנוצרים כאשר אנשים מנסים לכתוב מחדש את החוזה החברתי של נישואים ומשפחה, נאנאקו הירוסה מוכיחה את עצמה כבמאית בעלת ניואנס משמעותי. למרות שהוא אולי לא פותר לחלוטין את שאלות האתיקה והרגש העצומות שהוא מעלה, הסרט מצליח לעורר שיחות חיוניות על אהבה, אוטונומיה והמבנים שאנו בונים כדי להכיל אותן.